המחאות בשביל צדק לרפאל הן רק טיפה בים ממלחמה הרבה יותר רחבה בארץ ובעולם, מלחמה בין אור לחושך. פניו של המערב שחרט על דגלו נאורות ומוסריות מתגלות בשיא כיעורן. אנחנו חייבים לשאול את עצמנו כקהילה מדוע מקרי הרצח של בני הקהילה שלנו חוזרים ונשנים? המקרים האלה באים לעורר אותנו כקהילה לחזור אל עצמנו ולרדת לשורש העניין. אם באמת שחורים כ״כ נחותים למה הורגים אותנו מסביב לעולם? למה מנסים למחוק את ההיסטוריה שלנו? למה כל פעם כשאנחנו עוד מנסים להתאושש מרצח אחד קורה עוד מקרה? ההרג הבלתי פוסק של שחורים מסביב לעולם מוכיח לנו כי הצבע שלנו מאחד אותנו ומצביע על הראשוניות שלנו, האדם והאישה הראשונים היו שחורים, מנסים להפוך את זה ולהשכיח את זה מאיתנו ולכן הגורל והשחרור שלנו בתור אפריקאים קשור באחדות ובידע שיש לנו. מנסים להעביר לנו את המסר שהחיים שלנו לא חשובים, שאנחנו נחותים ובאמת כלל האנשים הלבנים בחברה הישראלית והמערבית כולה (חוץ ממיעוט)- מתיישרים עם זה. אך חשוב בימים כאלה לזקוף את הגב ולזכור כי יש כאן מלחמה על התודעה שלנו.
הבלגן שיש בארץ הוא רק חלק ממגמה עולמית של שינוי והתעוררות שקורים ברחבי העולם, ביבשת אפריקה רואים את זה בצורה ברורה מאוד. לפני כשבועיים ראיתי סרטון טיקטוק של ערוץ 12 שמסקר כנס של תנועת האי.אף.אף (Economic Freedom Fighters) בדרום אפריקה והכותרת הייתה ״תומכי מפלגת שמאל קוראים לרצח לבנים״, אך לא נתנו שום הקשר מעבר לזה, ככה יוצרים נרטיב שקרי ומסיתים את הדיון מהעיקר. בדיוק אותה טקטיקה כמו בכל מחאה שלנו על אלימות משטרתית. הסרטון הזה גרם לי ללכת לחקור מה באמת התרחש בכנס ההוא ואני מבינה שמתרחשת כרגע מהפכה, לא רק במדינת דרום אפריקה אלא ביבשת כולה. עוד ועוד אזרחים ומנהיגים באפריקה מתחילים להתעורר ולצאת נגד הניצול האגרסיבי של המערב את אפריקה וזה משמח מאוד.
בסרטון אכן רואים קהל של עשרות אלפי אנשים שרים את השיר "kill the boer kill the farmer״, שיר שמזוהה עם התנועה לשחרור האפרטהייד. אך מה שלא אמרו זה שמשטר ההפרדה הגזעית הקנה ללבנים במדינה (האפריקאית!) מעמד עליון, משטר זה היה אכזרי ביותר ונמשך 48 שנה עד שנת 1994. למרות שהמשטר נפל כבר אז ההון במדינה עדיין מחולק בצורה לא שוויונית להחריד- כאשר כ- 80% מההון מרוכז בידי אנשים לבנים שמהווים פחות מ10% מהאוכלוסייה. בראיון שעשו עם יו״ר התנועה יוליוס מאלמה הוא הסביר כי השיר אינו קורא לפעולה אלא מזכיר כי המורשת של האפרטהייד עדיין קיימת וצריך להילחם בה. במקביל אליו נשיא המדינה סיריל רמפוסה שמשמש כיו״ר האיחוד האפריקאי מדבר את אותה אמת על במת העולם בכנסים בינלאומיים, הוא אומר בקול ברור כי אפריקה לא צריכה את הנדיבות של המערב אלא שוויון. באחת הועידות הוא אמר כי הוא ונשיא מצרים מדברים על בניית רכבת מדרום אפריקה לקהיר ושהם עוד יגשימו את החזון של קדאפי שחוסל כי רצה לאחד את אפריקה. אחינו הדרום אפריקאיים משמשים כשופר של מה שמתחולל ביבשת בימים אלה ומציגים את תחיית התנועה הפאן-אפריקאית וזה מרגש מאוד. התנועה מבוססת על האמונה כי כדי להגיע לשגשוג כלכלי, תרבותי ופוליטי של אפריקה כל האפריקאים ביבשת ומחוצה לה צריכים להתאחד.
כדי להבין למה ההתעוררות שאני מתארת כאן מרגשת מאוד צריך להבין את ההיסטוריה של אפריקה ואת המורשת של הקולוניאליזם והעבדות. הקולוניאליזם היה מרוץ של מדינות מערביות לכיבוש של מדינות באפריקה, דרום אמריקה ואסיה כדי להשיג לעצמם עוד משאבים. בתקופה הזו התרחשה לא רק גניבה של משאבים ובני אדם אלא גם גניבה של התודעה. בתקופה הזו השרישו חזק את האידיאולוגיה של העליונות הלבנה. כל התנגדות שהייתה לזה נענתה בחיסול מצד המערב. יבשת אפריקה עוד לא התאוששה מהקולוניאליזם למרות שהוא נגמר בשנות ה-60 (בערך) וזה בעיקר כי נבנו מוסדות בינלאומיים כמו האו״ם וקרן המטבע הבינ״ל שתפקידם לשמר את יחסי השליטה והניצול. דוגמה מעולה לזה היא בורקינה פאסו, מדינה עשירה במשאבי טבע שהיו בה מספר תאים של ארגוני טרור, הצרפתים (שבמהלך הקולוניאליזם שלטו במדינה זו) שלחו כוחות צבאיים כדי לחסל את תאי הטרור אך באופן לא מקרי בעשור שהיו שם כמות תאי הטרור גדלה במאות אחוזים, מה שגרם להתפוררות חברתית. זה הקל על הצרפתים לגנוב מהמדינה משאבי טבע שמכרו לעולם בביליוני דולרים. ממש בשבועות האחרונים נעשתה הפיכה צבאית שם ואותם כוחות גירשו מהמדינה את הצבא הצרפתי. בנאום של הנשיא הנוכחי, איברהים טאורה, הוא הצהיר: ״המסר שלי הוא לצעירים אפריקאים מסביב לעולם, המאבק שלנו כאן הוא לא רק על בורקינה פאסו אלא בשביל כל אפריקה (והאפריקאים). הגיע הזמן שנתעורר״.
אפשר לראות את אותה התעוררות גם במדינות השכנות. גם במאלי התרחשה הפיכה צבאית לאחרונה וראשיה החליטו להוריד את הצרפתית כשפה רשמית וסילקו משטחה את כוחות האו״ם. אותו דבר במדינה השכנה ניג׳ר, שגם לאחר הפיכה צבאית, העיפה את שגרירות צרפת מאדמותיה. אחד המפגינים בהפגנות התמיכה בהפיכה סיכם יפה ואמר: ״יש לנו אורניום, יש לנו יהלומים, יש לנו זהב ונפט ואנחנו חיים כמו עבדים, למה שזה יהיה ככה? אנחנו לא נמשיך לקבל את זה. אנחנו לא צריכים את הצרפתים כאן״. הצרפתים שחוששים כי לא יוכלו לנצל כלכלית את המדינות האלה הודיעו כי יעשו מבצע צבאי בניג׳ר כדי ״להחזיר את השקט למדינה״. הנשיאים של בורקינה פאסו ומאלי אמרו שיצאו למלחמה נגד הצרפתים אם יעשו זאת. זו היא האחדות האפריקאית שכל זמר רגאיי שר עליה ואנחנו זוכים לראות את זה קורה.
גם בקניה יש כבר כמה חודשים מחאות שלא פוסקות נגד יוקר המחייה ושיתוף פעולה עם המערב. תנועה דומה קורית בהאיטי, מדינה עשירה במשאבי טבע שמנוצלת ע״י ארה״ב וקנדה, שגם בה יש מחאות בלתי פוסקות נגד אלימות הכנופיות. באופן לא מפתיע מרבית הנשקים שנמצאים בידי הכנופיות מגיעים מארה״ב, אחד המפגינים אמר: ״לא לקנדים ולא לאמריקאים, אתם כאוס, אין לכם פתרונות ואתם אשמים באלימות הכנופיות בשכונות המוחלשות״. גם במקרה הזה ארה״ב ומקסיקו אמרו כי אם המחאות יימשכו הם יפתחו במבצע צבאי כדי למנוע הפרת זכויות אדם, אך חייבים לזכור שמלחמות אף פעם לא קשורות לזכויות אדם אלא למשאבים.
בנוסף לתנועת ההתעוררות המרגשת הזו קורים גם שינויים ברמה הבין-לאומית כמו ברית מדינות הBRICS עולה לכותרות. מדובר בברית כלכלית שנחתמה בין ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה כבר ב-2005. עפ״י כלכלנים רבים עד 2050 מדינות הBRICS יהיו הכלכלות המובילות בעולם, לתוך הברית הזו מדינות רבות רוצות להצטרף ביניהן אתיופיה, ערב הסעודית, איראן, מצרים ועוד. שום דבר לא מבטיח שלא יהיה ניצול גם בתוך היחסים האלה, אך נקודה חיובית היא שזה נותן קלף מיקוח למדינות רבות מול ארגונים בינלאומיים שנשלטים ע״י מדינות המערב.
במבט-על על כל מה שקורה אני מבינה שקם דור חדש ביבשת אפריקה ומחוצה לה, שכבר לא קונה את השקרים של המערב ומוכן לדבר ולפעול נגד הניצול והדיכוי שנמשך כבר עשורים רבים. הצעירים שמנהיגים את ההפיכות הצבאיות מדברים את הערכים של התנועה הפאן-אפריקאית ונותנים תקווה שאולי הפעם דברים ייראו אחרת ושהצדק כלפי האזרחים במדינות שלהם ייעשה. אם תסתכלו בכלי התקשורת המערביים תראו שהם מסקרים את ההפיכות האלה כדבר שלילי ומסוכן שבעתיד יצדיק את הפלישה שלהם והמשך הבזיזה של משאבי הטבע. בנוסף לזה, ברית מדינות הבריקס מהוות מנוף עבור השינוי הזה ומסמן כי מאזן הכוחות בעולם משתנה. במשך זמן רב מדי המערב שלט ללא עוררין בזירה הבינלאומית וניצל את מדינות הדרום הגלובלי תוך שהוא מפיץ אידיאולוגיה של עליונות לבנה והימים האלה מגיעים לסופם. בתור אנשים אפריקאיים חובתנו לשאול ולחקור למה הממסד מנסה להשמיד אותנו? מה הם מנסים למחוק? המלחמה כאן היא לא רק על כסף, טוני מוריסון אמרה כי גזענות זו הסחת דעת. הסחת דעת ממי שאנחנו בתור אפריקאיים, מהתפקיד שלנו בעולם הזה, מהמורשת של ההורים שלנו. האם היו מנסים למחוק אותנו אם באמת היינו נחותים? אמת סופה להתגלות. תרימו את הראש, תזקפו את הגב ולכו לחקור מי אנחנו באמת.