העיטורים על הצוואר של סבתא, אמא או דודה כבר נהיו חלק ממי שהן עבורנו אבל יצא לכןם פעם לשאול מה הסיפור מאחורי הקעקוע שלהן?
עפ"י מספר מקורות, המסורת הזו החלה להופיע באתיופיה בתקופת הקיסר אזאנה מהשושלת האקסומית במאה ה-4, ככה"נ כתוצאה מהתפשטות הנצרות. ניתן למצוא את המסורת בקרב מספר קבוצות אתניות כמו האמהרה, האמר ואפאר. מי שמקעקעות ומתקעקעות הן נשים בד"כ ונהוג לעטר את אזור המצח, הצוואר, הסנטר, החזה, הידיים או החניכיים. הטכניקה שמשתמשים בה היא מחט ודיו, שהופק בד"כ מפחם ומים. הסימונים הנפוצים הם של שמש, צלב, כוכבים או סמלים ועיטורים אמהריים אחרים. ישנן שלוש סיבות עיקריות שבגללן נשים בוחרות להתקעקע הראשונה היא כדי לציין השתייכות דתית, השנייה ליופי והשלישית מסיבות רפואיות. הסימונים יכולים להעיד גם על השתייכות אתנית, סטאטוס, מאפייני אישיות מסוימים או כדי להגן מפני עין רעה או רוחות רעות.
ניתן לראות קעקועים דומים גם בקרב נשים אתיופיות מביתא ישראל, חלקן בחרו לבצע את הקעקועים מהסיבות שציינו וחלקן נאלצו לעשות זאת מטעמי הישרדות שדרשו את הסתרת יהדותן. לצד זה, התקעקעות לא הייתה מקובלת לחלוטין בקרב ביתא ישראל, בעיקר בגלל האיסור מספר ויקרא. עם ההגעה לארץ, הלחץ החברתי להסיר קעקועים אלה גבר ונשים רבות עשו זאת. לעומתן, היו נשים שבחרו להישאר איתם.