בכל פורים הנושא הזה חוזר לכותרות – בלאקפייס. אותו נושא לעוס ושחוק שבכנות, מרוב שיש לי דעה מוצקה עליו, לפעמים אני מוצאת אותו משעמם, אבל הפעם היה לי חשוב לפרק את התופעה ולנסות להבין האם יש קשר בינה לבין החוויה שלנו כעדה בארץ. הסערה האחרונה בנושא עסקה במשפיענית שצבעה את הפנים של הבן שלה לצבע שחור כחלק מתחפושת שלו לשחקן כדורגל ממוצא אפריקאי. אני לא פה כדי לדבר על המקרה עצמו, כי מה שתפס את תשומת ליבי היו דווקא התגובות לכך בתוך העדה. ראיתי תגובות שלא ראיתי בשנים האחרונות, לפחות לא בכמות כזו. נתקלתי בלא מעט סרטוני טיקטוק של חברה אתיופים שטוענים שאין שום בעיה עם לצבוע את הפנים לשחור כחלק מתחפושת פורים ואתיופי/ת שמוצאת בעיה בכך סובלת מרגשי נחיתות. הטענה העיקרית שחזרה על עצמה היא שאין קשר בין בלאקפייס לעדה, ומי שנעלב, מאמץ הקשר תרבותי מארה"ב שפשוט אינו קיים בישראל. עניין אותי להבין מאיפה מגיעה הטענה הזו אז התחלתי בלנסות להבין למה בלאקפייס מפריע לי באופן אישי והאם אכן מדובר בהיסחפות אחרי טרנד פרוגרסיבי אמריקאי או שבכלל מדובר בתופעה שאפשר למצוא לה קווים מקבילים גם פה בארצנו הקטנה?
השאלות שהפניתי כלפי עצמי החזירו אותי עשור אחורה, קיץ 2015. הימים הם ימי המחאה בעקבות התקרית המשטרתית האלימה כלפי החייל דמאס פיקדה. כאקט תמיכה במאבק, שלישיית "מה קשור" שחררו שיר בשם "איילון דרום", שמטרתו להגיד לא לגזענות. כשראיתי את הקליפ, עלו בי תחושות מעורבות. מצד אחד, זה היה מרענן לקבל רוח גבית ממישהו שהוא לא אתיופי. אם כיום קיימת איזושהי מודעות מסוימת בציבור הלבן לגבי אפליה וגזענות ששחורים חווים, לפני עשור, גזענות ממש לא הייתה בלב הקונצנזוס הישראלי. ואם כן זה היה מלווה בעיקר בסיקור שלילי בתקשורת. מצד שני, כשראיתי את חברי "מה קשור" עם פנים צבועות בשחור, מבטא כבד ולבוש סטריאוטיפי, אני זוכרת שמשהו בי נע באי נוחות. באותו זמן, לא התעמקתי בתחושה כי הרגשתי שאני בכלל צריכה להוקיר תודה על כך שמישהו לקח את המאבק מלב הקהילה ושם אותו בלב החברה הישראלית.
רק שנים אחר כך, הצלחתי להגדיר במילים את תחושת אי הנוחות שעלתה בי. היא לא עלתה בי כי חשבתי על ההיסטוריה של בלאקפייס. היא הופיעה כי חשבתי על ההורים שלי, שמאז הגיעו לארץ – הצבע, המבטא והתרבות שלהם שימשו כנשק נגדם ע"י החברה והממסד סביבם. עצם העובדה ש"מה קשור" התחפשו לאתיופים והשתמשו באיפור, פאות ולבוש ספציפי כדי לחקות אתיופים חיזקה סטריאוטיפ של איך האתיופי הממוצע נראה ומדבר מנקודת מבטו של הישראלי הלבן.
הסטריאוטיפ הזה הוא הדרך בה המעסיק הלבן של ההורים שלי הסתכל ודיבר אליהם והצורה בה מורים לבנים בבית הספר התייחסו אליי. הדרך בה מסתכלים ומתנהגים לקהילה שלמה. שלישיית ״מה קשור״, גם אם לא התכוונו, חיזקו את הסטריאוטיפ על אתיופים, דבר שרק הוכיח את עומק הבעיה. ייצוג כזה הופך עדה שלמה לקריקטורה מהלכת ויצירת קריקטורה של מיעוט מחזקת גזענות ואפליה שקיימים כבר כנגד אותו מיעוט. אני מסכימה עם כך שאין קשר ישיר בין התופעה האמריקאית של בלאקפייס לבין הסיפור של אתיופים בישראל. אך עם זאת, אי אפשר להתכחש לקווים המקבילים שקיימים בין התופעה הזו לבין מקרים של חיקויים דומים בישראל. שניהם נשענים על ייצוג אוכלוסיה מסוימת בצורה שלילית ומשתמשים בצבע של האוכלוסייה כדי להמחיש ולחזק זאת. כשמפנימים את הקווים המקבילים, מבינים שאנחנו לא מנכסים כאב של שחורים אחרים כי יש לנו מספיק מהכאב שלנו.
אם נחזור רגע לתחפושת הכדורגלן, אני לא בטוחה שיש מניע גזעני מאחורי הפעולה הזאת, יותר בורות טהורה. אז למה גם זה לא בסדר? הרי זה ילד והכוונה שלו תמימה. הסיבה היא שאירועים כאלה מכשירים את השרץ. לאירועים הללו, יש את הכוח והלגיטימציה להפוך את השימוש בצבע של אדם כתחפושת לראוי ומקובל. ברגע שמתייחסים לאדם כאל תחפושת בלבד, מפסיקים לראות אותו כאדם אמיתי, במיוחד אם מדובר במישהו שמגיע מקהילה שיש לה היסטוריה של קיפוח ואפליה ממסדית.
כאן נשאלת השאלה האם ההיסטוריה היא שיוצרת את ההקשר הבעייתי או גם ההווה? אולי אנחנו כעדה נשענים יותר מדי על מה שקרה לנו ולא מצליחים להתקדם מעבר לזה? לא. ההיסטוריה היא חלק מאיתנו, מהנרטיב העדתי שלנו ולצערי, למרות שאנחנו "מתקדמים" ו״משתלבים" הגזענות עדיין פה. תופעת הבלאקפייס בפורים היא אמנם ביטוי עדין שלה, ואולי אינה בהכרח פוגעת בנו באופן ישיר ומיידי אבל היא קשורה באופן הדוק לנושא שממשיך לחמוק לנו מהעין – גזענות ממסדית. זו המערכת בעלת ההשפעה הגדולה והעמוקה ביותר עלינו בטווח הארוך.
מקרי הגזענות "שבשטח", הם אלו שהכי קל לנו להצביע עליהם ולזהות את הפסול בהם. אבל ההסללה שחווינו וחלק מאיתנו עדיין חווה, את זה קשה יותר לראות, כי זו המציאות שלנו. שתי התופעות האלה מזינות ותלויות אחת בשניה ואני חושבת שזה קשר שלפעמים יכול להתפספס ולכן קשה להצביע עליו. וזה מחזיר אותי לתגובות של הקהילה לנושא הזה, הן גרמו לי לחשוב על השילוב של העדה בארץ. ייתכן וזה תוצר של אותה ״השתלבות״ בחברה הישראלית? האם השתלבות מלאה בחברה הישראלית מחייבת בהכרח ויתור על שיח כנה סביב חוויות ותופעות גזעניות? אני לא אומרת ששילוב העדה הוא שלילי, מדובר בתהליך אורגני שבסופו של דבר מחייב היטמעות בחברה מכל הבחינות אבל אני תוהה אילו השלכות יש לזה עלינו כעדה?