איפה היימנוט?
מעבר לממסד שלא טורח מספיק עבורם, הם גם חלק מקהילה שלא עומדת לצידם מספיק במאבק הזה. באותו יום עשיתי הסכם עם עצמי שלא אתן לסיפור הזה לעבור לידי ואהיה יותר מעורבת.
AI- העוזר הקטן או הרובוט שישתלט עלינו?
איך לדעתכםן ישפיע הAI על העולם בעשורים הקרובים? איך אתם מדמיינים את היום שאחרי?
או שאולי הסוף שלנו מתקרב וכל מה שראינו בסרטים האפוקליפטיים על רובוטים שמשתלטים עלינו זה בדיוק מה שהולך להיות לנו?
בלאקפייס! האם זו היסחפות אחרי שיח אמריקאי?
למרות שאנחנו "מתקדמים" ו״משתלבים" הגזענות עדיין פה. תופעת הבלאקפייס בפורים היא אמנם ביטוי עדין שלה, ואולי אינה בהכרח פוגעת בנו באופן ישיר ומיידי אבל היא קשורה באופן הדוק לנושא שממשיך לחמוק לנו מהעין – גזענות ממסדית. זו המערכת בעלת ההשפעה הגדולה והעמוקה ביותר עלינו בטווח הארוך.
הדם שלנו טוב למלחמות והצבע שלנו להסברה
המציאות הציבה לנו מראה שאי אפשר להתעלם ממנה. האם יכול להיות שאנחנו לא באמת חלק מהעם הזה? השאלה הזו כואבת מדי. כי היא טומנת בתוכה את ההיסטוריה שלנו ושל אמהות אמהותינו. המלחמה טישטשה את הכאב על הפשע נגד רפאל הקטן. חודשים ספורים לפני ה7.10 יצאנו לרחובות למחות על העוול הזה והפצע הישן-חדש נפתח. סלומון טקה, יהודה ביאדגה, יוסף סלמסה, אברה מנגיסטו ועוד ועוד ילדים של אמהות ואבות כמו שלנו. אחים ואחיות שלנו.
על הרצף בין שילוב לשוליות
מאז שהסדרה "אינדל" עלתה לאוויר, אני מבינה כמה לגדול בשכונה הייתה חוויה טראומתית. מאז שעלתה הסדרה, אני מוצאת את עצמי פותחת בפעם הראשונה עם האנשים בסביבה הקרובה שלי את החוויות שלנו, את המפגש האישי, הכואב, המשפיל של כולנו עם רשויות החוק. ואני המומה. אני כואבת. אני כועסת. אני מטולטלת.
לעולם לא נהיה חופשיים עד שלא כולם.ן חופשיים וחופשיות
צריך להקריב כי אין ברירה, כי אסור להתקרב, להיות חשוף, ורגיש, וקשוב, אסור לתת אמון ולהכיל ולהבין. פשוט אסור. זאת חולשה וזה חוזק. זה הפסד וזה ניצחון.
מלחמה בתוך מלחמה
ישנן הנהגות קיצוניות שיש להן אינטרס רב בלשמר סכסוכים, אלה המרוויחות מסבלם של האזרחים הקטנים וממלחמות בלתי פוסקות.
לצערנו ההיסטוריה חוזרת על עצמה והאנושות תמשיך לסבול עד אשר נתעורר ונבין שבעלי השליטה הם האויבים האמיתיים של כולנו.
אדמה לכפות רגליי השחורות/ ציונה אווקה בשיחה עם סמראוויט אנדסאו
מתקפת אוקטובר הורידה את הלסתות של כולנו בעוצמותיה- בין אם מהלם הפגיעה ההמונית שגבתה את חייהם ונפשם של אלפי אנשים, או מהאופן בו התפוררה תדמית הכוחניות של צה״ל – אין ספק שהעם הישראלי כולו חווה פגיעה אקוטית וזקוק להשתקמות תודעתית רצינית. עם זאת, לנגד עיני עומדת רווחת קהילתי שלי -קהילת האפריקאיים בישראל בכלל והעדה האתיופית בפרט- אלו קודמים לצורך שלי להשתייך לצד בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
לחיות או לא לחיות זו השאלה
מי אני? מה אני עושה כאן? למה אני קיימת בכלל? מה זה קיום? ואם אני קיימת משמע אני חיה, או שאני פשוט תופסת מקום במרחב? מה יקרה אם מחר יגיע סוף העולם?
גזענות זו הסחת דעת
המחאות בשביל צדק לרפאל הן רק טיפה בים ממלחמה הרבה יותר רחבה בארץ ובעולם, מלחמה בין אור לחושך.