קולוריזם

:שתפו

מאמרים נוספים

שחורות במקורות

*טריגר גזענות* שחורות במקורות הזהות היהודית של שחורותים ממוצא אתיופי נמצאת בפקפוק תמידי. אין זה סוד ששחורים ממוצא אתיופי נדרשים להוכיח את יהדותם בהזדמנויות שונות-

קורס מזורז במדעי החברה

למי מכםן שניזון מחדשות בטלוויזיה בוודאי אין מושג מה גרם להסלמה הביטחונית כמו שמכנים אותה. זה מפתיע, מפחיד וכואב וכולנו מתחילים לדמיין איך הולכים להראות

בבית משפחת מקונן הייתה המולה רבה. קולות דיבור,צחוק ורעשי צמידים מצטלצלים מילאו את הבית הקטן. במרכז הסלון, על כורסה חומה ישבה  לה שרה מקונן בת ה-25. על הבד הלבן ורך שהונח על כתפה נחה בעצלתיים פעוטה כבת חודש. האחיין הצעיר של שרה,איתי, ניגש אליה בביישנות. 

-״איך קוראים לה?״ שאל והחווה באצבעו המורה על כתפה

״קוראים לה  שי לי״ ענתה האם.עיניו של איתי הצעיר הוארו וצווחת שמחה נפלטה מפיו

-״את יודעת,את יודעת. אממ. בגן שלי יש ילדה ש.. שקוראים לה שי לי״ 

״ ״גם לה קוראים שי לי?״ שאלה האם.  איתי הצעיר הנהן במרץ 

״כן. אבל היא שחורה.״ 

למשמע הערתו פרצו הנשים בצחוק רם. 

 

 הדבר הראשון שתפס את תשומת ליבו של איתי בן ה-5 בתינוקת הרכה הוא הגוון הבהיר של עורה.

דבריו נאמרו בנאיביות ילדותית ולא עמדו מאחוריהן משמעות נסתרת. הצהרה זו משקפת את העובדה שהוא פועל בהקשר חברתי שבו אנשים לומדים מוקדם כי הגוון של צבע עורם נושא משמעות. הסיפור המתואר לעיל הוא סיפור פיקטיבי. אין זה אומר שהוא לא מהדהד מציאות מוכרת בתוך קהילות שחורות. כינויים כמו ״קייח״ (טיגרנית) , ״קיי״ (אמהרית) ״בהירה כמו זכוכית״,״צלאם” ,טוקור״ ועוד רווחים בתוך הקהילה האתיופית. פרקטיקות כגון בדיקת טקסטורת השיער של תינוקות או קביעת מידת בהירות לפי גוון האוזניים, גם אם אינן מדוברות, רווחות מאוד עד היום ואין בהן פסול. 

המונח המקפל בתוכו את הרציונליזציה מאחורי הכינויים וההתנהגויות הנ״ל הוא קולוריזם. במאמר זה נכנה קולוריזם בתיאור “אפליה על בסיס גוון העור.״

 

קולוריזם (Colorisem)  הוא מונח זר בתרבות הישראלית המתעקשת על פוליטיקה של עיוורון צבעים, אך צובר תאוצה בקהילות שחורות,וכן בתרבות הפופ האמריקאית. המונח מיוחס לכותבת הספר וזוכת הפוליצר אליס ווקר, אשר  הגדירה אותו כ ״יחס מפלה ופוגעני או יחס מועדף לאנשים מאותו הגזע המבוסס על גוון עורם״ . הגדרה נוספת מבחינה בין גזענות לגזענות על בסיס גוון העור  ״קולוריזם מדגיש הטיות תפיסה בלתי מודעות המתפשטות במהירות בין אנשים החברים באותה קבוצה אתנית לדוגמה: האמונה לפיה חבר קבוצה בהיר עור נחשב ליפה יותר, חכם יותר או בעל ערך יותר ממישהו עם עור כהה.״  ובהתאמה שחבר קבוצה כהה עור נחשב למכוער, טיפש,רע, עצלן ובכל ערך נמוך. 

 

מחקרו של רוברט ל’ ריס מהמחלקה לסוציולוגיה  באוניברסיטת טקסס שבאוסטין ,הפורסם במרץ 2020בכתב העת לכלכלה, גזע ומדיניות, מצא כי ל”אנשים חומים ושחורים בעלי מאפיינים המזוהים עם לובן -עיניים בהירות יותר, אף ושפתיים דקים יותר, שיער חלק  וגווני עור בהירים במיוחד – מוצעים יתרונות חברתיים וכלכליים ביחס לעמיתיהם עם  “מאפיינים פנוטיפיים אתניים – כהים יותר, אף ושפתיים עבים יותר, שיער מתולתל ועור  כהה יותר.”  בנוסף לשכר ולהכנסה, ביחס לאמריקאים שחורים כהים יותר,  מחקרים מצאו כי אמריקאים שחורים בעלי עור בהיר נהנים מבריאות נפשית ופיזית, חווים פחות מפגשים שליליים עם מערכת המשפט הפלילי, נענשים פחות בחומרה בבתי הספר ,ונתפסים כמושכים יותר.” 

 

עם אפליה על בסיס גוון העור, צבע העור שלעצמו לא משמש אינדיקטור לגזע אלא המשמעות החברתית המוענקת לצבע העור של הפרט היא זו שגורמת לתפיסה והתייחסות יחודית. במשפחות חומות ושחורות וחומות צבעי העור יכולים להשתנות בשיפועים מיקרוסקופיים או בגוונים שונים של הבדל. הורים רבים מתאמצים ליצור מרחב בטוח בבית שבו הבדלי צבע העור אינם משמעותיים אך לעתים קרובות התפשטות ההיררכיה הצבעונית בעולם החיצון מחלחלת אל תוך הבית והופכת לחלק מהתורות המרומזות והמפורשות של ההורות.  

 

משפטים כמו :״כמה השחרת״/“ שב בצל שלא תשחיר״,הנאמרים מתוך אהבה ודאגה, אמירות ״יא שחור״ הנאמרות בין בני נוער כדי להקניט הם ביטויים להפנמה ערכים של קולוריסטים פנים קבוצתיים. הפופולריות של מכוני שיזוף בקרב לבנות.ים והתאווה האינסופית להתברך ולו לזמן קצר במעט מלנין גם בימי החורף הקרים, והרצון במתיחת קו ברור בין ״לתפוס צבע״ לבין ״להישרף״ הוא ביטוי להפנמת ערכים קולוריסטים חוץ קבוצתיים. 

 

לעיתים רבות אפליה על בסיס צבע עור תימצא בקורלציה עם דעות קדומות המתבססות על מאפיינים שחורים קלאסיים של חברי הקבוצה כגון גודל האף, טקסטורת השיער ועובי השפתיים. קולוריזם הוא מעין ביטוי לגזענות מופנמת המתקיימת בתוך קהילות רווית מלנין, אך בו זמנית משומשת ככלי מסווג עבור ההגמוניה הלבנה ובין קבוצות אתניות שונות. השורשים של צורה זו של אפליה נטועים בתקופות המונרכית והקולוניאלית. עם זאת, על אף קיומה הארוך, גזענות ״רגילה״ לרוב מאפילה עליה ומטשטשת אותה.  

 

בסרט התיעודי”החשוד המיידי” של גל גבאי ששודר ה״רשת בשנת 2018, קובע מהרי אמרה “הם [רשויות האכיפה] סללו לנו דרך, כן?. אני לא יכול לפנות ימינה או שמאלה. יש גדרות. זו דרך שהם סללו במיוחד בשבילנו, במיוחד בשביל העדה הזו” אך ההיסטוריה מלמדת שבמונחים סוציולוגים עליית יהדות אתיופיה הייתה סוכן שינוי עבור השחורים המקוריים-המזרחים. היטיבה לתאר זו הנרייט דהאן כלב במאמרה ״גון העור בישראל: היבטים עלומים״ (פוליטיקה: כתב עת למדע המדינה וליחסים בינלאומיים, 2017) “מנעד גון העור מסמן את הכהים בעודו ממשיך להותיר את הבהירים בלתי מסומנים ולכן שקופים. הבחנות אלה שוכנות כמשקעים בשיח מובלע של אלימות סימבולית וכמעט שאינן צפות ומבוטאות במפורש, אלא נותרות עלומות.״

 

משום שהנושא רחב וחשוב החלטנו לחלק את הכתיבה עליו לשני חלקים. בשבוע הבא נתעמק בשורשים ההיסטוריים של אפליה על בסיס גוון העור, נדון בהקשר האתיופי וננסה לענות על השאלה כיצד אפשר להעלות את המודעות להטיות בלתי מודעות אלה ולהתמודד עימן.

 

״אפליה על בסיס גוון העור היא הבושה הסודית שלנו. הכאב שהיא מסבה ממשיך לגדול כי אנחנו כמעט לא מדברים עליה״ הוא אקורד הסיום בפרק “Black Like Us”(״שחור כמותנו״) של סדרת הטלוויזיה Black -ish. 

באותו פרק ההורים ריינבו  (טרייסי אליס רוס) ודרה (אנתוני אנדרסון) מגלים שהתאורה ששימשה לתמונת סיום השנה בבית הספר של בתם, לא מחמיאה לצילום עורה הכהה. כתוצאה מכך, כמו ילדים שחורים רבים לפניה, דיאן (מרסאי מרטין) נמוגה אל הצללים ובקושי נראית

הסיטואציה המוכרת הזו פוגעת לנו, נשים שחורות שמכירות את הסיטואציה מקרוב,, בבטן הרכה. (כן צוות ״גן רמב״ם״ קרית גת ,אנחנו מדברות אליכן). כשאת אישה והמראה שלך אינו מספק אסתטית זה הרבה יותר משמעותי ומשפיע, כי ערכן של נשים נובע קודם כל ממראן החיצוני. נשים כהות עור נתפסות כהיפר מיניות בגיל צעיר יותר, חשופות יותר לאלימות ומוצגות במדיה ככועסות, מרושעות, ערמומיות וקרות לב. בעוד שדמותו של הגבר השחור על המסך התפתחה והיום אנו רואות אותו כדמות אב ( “החיים עצמם”) וכמושא תשוקה (אידריס אלבה), דמותה של האישה כהת העור עדיין כלואה בייצוגים מקטינים, גזעניים וסקסיסטיים. זוגות טלוויזיוניים בעלי אותו גוון עור הם נדירים, וגם בתכנית הישראלית היחידה בה מוצגת משפחה אתיופית-האישה ממוצא אשכנזי 

המקור לקולוריזם בארצות הברית ‏הוא כמובן מוסד העבדות, ‏שהוביל לתקנות נגד קיומן של “מערכות יחסים מעורבות”. אחד האמצעים לסיווג האוכלוסייה לקטגוריות חברתיות שונות היה גוון העור. בהירי עור יכלו להסתיר את הזהות השחורה שלהם, ולהתחמק מהגבלות. גם לאחר סיום העבדות, התמריצים להתבדלות נותרו בעינם. נוצרו ארגונים חברתיים שסיווגו את המבקשים להצטרף לפי גוון עורם: כנסיות, מועדונים אקסקלוסיביים, בתי ספר פרטיים, אוניברסיטאות ואפילו שכונות מגורים נפרדות. בשיטה אחת היו שומרי סף שבדקו אם ניתן לראות את ורידי פרק כף היד. שיטה אחרת בדקה אם עורו של המבקש בהיר לפחות כמו שקית נייר

כפי שציינו בתחילת הפוסט, מבנה חברתי זה אינו יחודי לקהילות שחורות בארה”ב. בריה (Barya)  

היה מונח שכיח בחברה האתיופית, מונח שפירושו הקדום הוא ׳עבד׳. כיום הוא נחשב מונח בזוי בקרב אינטלקטואלים ואנשי רוח. לסוחרי העבדים דאז הייתה טרמינולוגיה ושיטות סיווג מסוימות מאוד. העבדים היו מתומחרים לפי גילם, מוצאם, מינם, מיומנויותיהם והכישורים שלהם. הייתה הבחנה ברורה בין עבדים ‘אדומים’ ו’שחורים׳ . שחורים היו זולים בהרבה מכיוון שהם נועדו בעיקר לעבודה קשה ברחבי הבית ובשדה, בעוד שאדומים-בעיקר נשים (שנלקחו כשפחות מין מטעמים כלכליים) וילדים (שנחשבו ״קלים לאילוף״) היו יקרים בהרבה ומוינו בקפידה 

מוסד  העבדות באתיופיה שהתקיים מקדמת דנא, המשיך להתחזק לאורך המאה ה -19. הניסיונות להגביל או להוציא את סחר העבדים מחוץ לחוק נעשו רק למראית עין. מוסד זה תחזק משקי בית רבים ואחזקת עבדים נחשבה לסמל סטטוס. יהדות אתיופיה לא קראה תיגר על הסדר החברתי והשתתפה גם היא באחזקת עבדים. אף על פי שהעבדים והשפחות עברו טקסי גיור רשמים, עבדו וחיו באותו בית כמו שאר בני המשפחה-הם היו נתונים לדעות קדומות ובוז בזכות ייחודם (האתני, התרבותי והפיזי) ובייחוד צבע עורם

 דמותו של החבשה היהודי תואר כצ׳ואה (chuaa) גווון חום-אדמדם. בריה זוהה עם צבע עור כהה, שיער מקורזל, אף שטוח ושפתיים עבות. בנוסף לכך המונח היה מזוהה עם סטריאוטיפים שונים המשמשים כצורה של מחמאה או התעללות. האמירה שאדם הוא ‘כמו בריה’ רמזה על מוכנות לעבודה קשה, מסירות מוחלטת ושירות נאמן. אמירה זו יכלה גם לומר שהאדם אינו יציב ושומר על טינה במשך זמן רב 

המדינה האפריקאית שיצרה אתוס מכך שמעולם לא נכבשה ע”י הקולוניאליזם האירופי, מעולם לא הזדהתה עם פוליטיקת השחורות. יש הטוענים שתפיסה זו קשורה קשר עבות למוסד העבדות בתוך אתיופיה ולכך שהתפיסה החברתית בחלקים רבים במדינה היא  ש׳בריה׳ הוא מאפיין פנימי בלתי ניתן לשינוי. אחרים סוברים שלמרות שלא הייתה התיישבות פיזית של הקולוניות באתיופיה, אתיופיה הושפעה מהגל ההרסני ששטף את היבשת ואימצה לתוכה את היררכיית הצבעים כדי להתנער מנחיתותם ״הטבעית״ של כהי עור באתיופיה ומחוצה לה. (דוגמאות לכך ניתן לראות באומנות, אגדות עם נוצריות, ספרות ועוד.)

האובססיה של יהדות אתיופיה לאילן היוחסין שמקורה בשמירה על הזהות היהודית בגלות עוררה בוז כלפי העקורים מארה״ב ורחבי סודן. עם זאת ההגירה ארצה והמפגש החזיתי עם גזענות ממסדית וחברתית, עימתה את הדור המבוגר עם אותן תפיסות עליונות מובנות. לא מעט מההורים שלנו עשו חשבון בנפשם שכן ״בארץ כולנו בריה״. מורשת גזענית זו מתפוגגת לאיטה בדור השני והשלישי. ולא מעט מהצעירותים מוצאים נחמה במודלים שחורים מעבר לים וברעיון הזהות השחורה

.אנחנו כותבות כהזדמנות ליצור הבנה מורכבת ומלאת ניאונסים של המציאות. אנחנו כותבות כדי לרפא פצעים שטרם הגלידו. אנחנו כותבות כי זו הזמנות עבורנו להשתפר כקהילה

קולוריזם (בדומה לגזענות) יוצר בעיות בדימוי העצמי וקושי באהבה עצמית. עלינו לזכור כי קולוריזם פוגע בבנים ובנות שלנו, באחים ואחיות שלנו, בחברותים שלנו ובנו