להיות שחור.ה בעולם זה מתיש

:שתפו

מאמרים נוספים

שחורות במקורות

*טריגר גזענות* שחורות במקורות הזהות היהודית של שחורותים ממוצא אתיופי נמצאת בפקפוק תמידי. אין זה סוד ששחורים ממוצא אתיופי נדרשים להוכיח את יהדותם בהזדמנויות שונות-

קורס מזורז במדעי החברה

למי מכםן שניזון מחדשות בטלוויזיה בוודאי אין מושג מה גרם להסלמה הביטחונית כמו שמכנים אותה. זה מפתיע, מפחיד וכואב וכולנו מתחילים לדמיין איך הולכים להראות

קולוריזם

בבית משפחת מקונן הייתה המולה רבה. קולות דיבור,צחוק ורעשי צמידים מצטלצלים מילאו את הבית הקטן. במרכז הסלון, על כורסה חומה ישבה  לה שרה מקונן בת

*טריגר אלימות משטרתית* 

כתבנו טקסט מרתק שעוסק בהשפעות של ספרות ילדים על ילדות.ים חומים ושחורים. חשבנו, כתבנו, ערכנו אותו ותיזמנו אותו לשעה 19:00 בדיוק ביום שני. ואז בום. שוב, ירי אלים של שוטרים. ג׳ייקוב בלייק, גבר שחור מויסקונסין, בן 29, אב לארבעה, נורה בגבו ע״י המשטרה. שבע פעמים. שלושת ילדיו ישבו במושב האחורי. ברגעים אלו ממש הוא נאבק על חייו בבית החולים. איך זה קרה כ”כ מהר שוב פעם? היינו חייבות לעצור הכל. לכתוב ולכאוב. האלימות הממוסדת כלפי שחוריםות חוצה יבשות ואוקיינוסים והיא משותפת לכל המדינות המערביות, “הנאורות”. 

אנחנו שואפות לכתוב על כל מיני נושאים שקשורים לזהויות שלנו- האתיופית, השחורה, הנשית, הגברית והקווירית. זו הסיבה שבגללה הקמנו את קולאקטיבי.ת. אנחנו חולמות למתוח ולהרחיב את השיח על שחורות, תרבות ואמנות שחורה מקומית. אבל המציאות האלימה כלפי שחוריםות זורקת אותנו לנקודת ההתחלה, כופה עלינו לשים את החלומות שלנו ב’המתנה’ כי עכשיו יש משהו דחוף יותר לכתוב עליו. 

העצירה הזו שנכפתה עלינו, מתארת את החוויה של א.נשים שחורים מסביב לעולם. זו חוויה מתישה, סוחטת רגשית ומורכבת. יום מסויים יכול להיות נפלא ומדהים ואז מגיע רגע שבו אנחנו נתקלות בידיעה שמרעידה את עולמנו. שמזכירה לנו שאנחנו עדיין במאבק של הישרדות. חיים או מוות. וכל החלומות מעבר לזה, הם רק חלומות באותו רגע. חלומות שאולי לא נזכה להגשים כי אולי היום זה היום שבו שוטר יחליט שלחיים שלי אין ערך. ההבנה הזו מחלחלת עמוק פנימה ופוצעת אותנו, מעירה את הטראומות שהיינו חייבות להשתיק כדי לחלום.

זה מעמיד אותנו בפני קונפליקט בין הצורך לכתוב על מציאות של טרור גזעני, לפרוק זעם וכאב באמצעות אמנות הכתיבה, לבין הצורך להתרחק מהעיסוק בנושא הזה ולכתוב על שאר חלקי חיינו. הקונפליקט הזה מלווה בתחושות אשמה, אם אני לא כותבת- אני מרגישה אשמה ותסכול ואם אני כן כותבת, תחושת ייאוש ממלאת את הכל. הקונפליקט הזה כנראה ימשיך ללוות אותנו ולכן כל אחת ואחד מאיתנו צריכות לשמור על הרווחה הנפשית שלה. להבין איפה הגבולות, מתי אנחנו לא מסוגלים לשאת את הכאב הנפשי שבעיסוק בנושא הזה ומתי יש לנו מספיק כוח כדי לצאת נגד זה.   

:שש דרכים לשמור על הרווחה הנפשית שלך

.אל תצפו בסרטונים בהם א.נשים שחוריםות נרצחים. (זה משחזר ומעמיק את הטראומה)*

 .אל תבזבזו אנרגיות בלהסביר לא.נשים לבנים למה מוות של אדם שחור בצד השני של העולם כואב לכם* 

.אם אתםן מרגישים מוצפים- קחו הפסקה מרשתות חברתיות. הם לא ילכו לשום מקום*

.תנסו לכתוב לעצמכןם או/ו לדבר עם חברות על התחושות שלכםן*

!תזכרו שאתםן בסדר, העולם דפוק* 

!תמשיכו לחלום*