הקרב על הסגד

:שתפו

מאמרים נוספים

שחורות במקורות

*טריגר גזענות* שחורות במקורות הזהות היהודית של שחורותים ממוצא אתיופי נמצאת בפקפוק תמידי. אין זה סוד ששחורים ממוצא אתיופי נדרשים להוכיח את יהדותם בהזדמנויות שונות-

קורס מזורז במדעי החברה

למי מכםן שניזון מחדשות בטלוויזיה בוודאי אין מושג מה גרם להסלמה הביטחונית כמו שמכנים אותה. זה מפתיע, מפחיד וכואב וכולנו מתחילים לדמיין איך הולכים להראות

קולוריזם

בבית משפחת מקונן הייתה המולה רבה. קולות דיבור,צחוק ורעשי צמידים מצטלצלים מילאו את הבית הקטן. במרכז הסלון, על כורסה חומה ישבה  לה שרה מקונן בת

חג הסגד מתקרב אלינו בצעדי ענק, ושוב, כמו בכל שנה, מתקיימים בקבוצות הפייסבוק הקהילתיות, ובחדרי הסלון דיונים אידיאולוגים סוערים -מהו האופי של חג זה לאחר ההגירה לארץ ישראל? היכן הוא פוגש את בנות ובני הדור הצעיר שנולדו בארץ?

צריך לומר את הדברים באופן ברור: המקור של חג הסגד הוא דתי. לחג מאפיינים מונותואיסטים מובהקים כגון חידוש הברית עם אלוהים, תפילות משותפות רובן לסיום הגלות ולשיבה לירושלים, ברכות הכוהנים בגעז וחשבון נפש קהילתי. בחג הסגד קוראים הקסים קטעים מן המצהף קדוס ומתפללים לגאולה של עם ישראל וביאת המשיח. מנהגים אלה נשענים על ספר עזרא א’ בו מתואר חידוש הברית בין עם ישראל ואלוהיו בימי שיבת ציון ולאחר גלות בבל.

אם נבחן את הדברים מנקודת מבט סוציולוגית ,חג הסגד פעל כמנגנון חברתי עוצמתי לשימור הזהות היהודית והדתית של ביתא ישראל בגולה ולמניעת טקסי נישואין מחוץ לקהילה. האידיאולוגיה הרוחנית והציונית שעמדה מאחורי מנגנון זה היטיבה עם המיעוט היהודי באתיופיה ושמרה עליו מאוחד.

עם זאת, במרוצת השנים ובדומה לתהליכים שעברו פרטים מתוך הקהילה לאחר העלייה לארץ, חלחלו תהליכי חילון ומערביזציה אל חג הסגד ושינו את אופיו מחג דתי להזדמנות קהילתית לחגוג את הרכיב האתיופי בזהות הקולקטיבית. פסטיבל “הסיגדיאדה” אותו יזם שחקן התיאטרון והמנהל האומנותי שי פרדה בשנת 2012, עוסק בחגיגה והאדרה של התרבות האתיופית על גווניה השונים. הפסטיבל מקדם יוצרות ויוצרים מקהילת ביתא ישראל ונותן להם חשיפה במגרש הביתי. במוסדות ממשלתיים ובמוסדות לימודיים מטשטש הקשר ההדוק של החג לדת ומוחלף בפלוקלור מסורתי.
אושי מסלה- אבא אדיס, סיגדיאדה 2018

הטרנספורמציה של חג הסגד והאופי המסחרי שלו נתקלים בהתנגדות רבה מצד פרטים בתוך הקהילה. יש הטוענים שמדובר במלחמת זהות רוחנית קולקטיבית וחילול קודש של ממש. יש הקוראים להחרמה מוחלטת של אירועים אלה ומפיקי האירועים מתןך העדה. עד לפני כמה שנים גם אני תמכתי בתפיסת עולם זו מתוך חשיבה חיצונית. אך האם תפיסת עולם זו משרתת את קהילת ביתא ישראל?

הצבת הרכיב הדתי-אמוני כחזות הכל מייצג דיכטומיה מסוכנת שכן, היא מתעלמת מהזהויות המגוונות הקיימות בתוך הקהילה כמו בעלי תפיסת עולם אגנוסטית או אתאיסטית ודורשת מהם לוותר על השייכות שלהם לקהילה. מקור הרטוריקה הפנים עדתית בהתייחס לחג הסגד כגון המונח “חשבון נפש” הוא נגזרת של סט ערכים פונדמליסטי ושמרני. בשונה מהחיים באתיופיה, בה חג הסגד שמר על אחדות הקהילה, כיום מנגנון זה מייצרת הדרה וריחוק פנים קהילתי.

משמעות המונח “חשבון נפש חברתי”, כלומר תהליך ההתענות מתוך תחושת “המטרה”- לעלות לירושלים ולהגיע לבית המקדש, מאבד את הרלוונטיות שלו בהתחשב בכך שבני ובנות הקהילה עלו ארצה, גרים במקומות שונים ברחבי המדינה ולא בקהילות סגורות ובמדינה בה הזהות היהודית היא הזהות הדומיננטית. בנוסף לכך, ובדומה לקהילות שונות שעלו ארצה, גם תחושת הקהילתיות של קהילת ביתא ישראל נחלשת ולכן מונח זה חסר משמעות עבור צברים והדור השלישי שנולד בארץ.

הטרנספורמציה של חג הסגד וההתפתחות שלו לאפיקים בלתי צפויים היא בלתי נמנעת. כאישה חילונית שרוצה לחגוג את הסגד אני מברכת על כך שישנה התרחקות מאלמנטים דתיים וקנאות דתית מכל סוג. תהליכי החילון של חג הסגד והאלטרנטיבות השונות לחגוג אותו מרחיבים את מעגל השייכות הפנים קהילתי.

תנו לי אומנות,תרבות וקצב, אני אגיע 🙂

,<מקור: 1.”,וַיפתח עזרא הסֵפר לעיני כל העם, כי מֵעל כל העם היה, וּכְפתחו- עמדו כל העם. ויברך עזרא את ה’ הָאלהים ויענו כל העם אמֵן אמֵן במועַל ידיהם, ויִקודו וישתחוו לה’ אפַּיים ארצה, ( נחמיה ח’, ה-ו). 2.ויקומו על עָמדם ויקראו בספר תורת ה’ אלהֵיהֶם רביעית היום ורביעית מתוודים ומשתחווים לה’ אלהיהם.ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה’ צבאות (זכריה י”ד, טז)>.