?האם אי פעם דיברת עם ההורים שלך על מיניות

:שתפו

מאמרים נוספים

שחורות במקורות

*טריגר גזענות* שחורות במקורות הזהות היהודית של שחורותים ממוצא אתיופי נמצאת בפקפוק תמידי. אין זה סוד ששחורים ממוצא אתיופי נדרשים להוכיח את יהדותם בהזדמנויות שונות-

קורס מזורז במדעי החברה

למי מכםן שניזון מחדשות בטלוויזיה בוודאי אין מושג מה גרם להסלמה הביטחונית כמו שמכנים אותה. זה מפתיע, מפחיד וכואב וכולנו מתחילים לדמיין איך הולכים להראות

קולוריזם

בבית משפחת מקונן הייתה המולה רבה. קולות דיבור,צחוק ורעשי צמידים מצטלצלים מילאו את הבית הקטן. במרכז הסלון, על כורסה חומה ישבה  לה שרה מקונן בת

בתקופה האחרונה עלתה המודעות לגבי החשיבות בשיח על מיניות בקרב בני ובנות נוער. מקרי האונס והפגיעות המיניות שקיבלו תשומת לב תקשורתית שמו את הנושא על השולחן, אך הם היו קיימים גם לפני כן. ההצפה והחשיפה של המקרים האלה הם מעין קריאת השכמה לפתוח את הנושא ולתת לו את החשיבות הראויה.  

במציאות בה אנחנו חיות מעטות הפעמים בהן מבוגרים מנהלים שיח פתוח וכנה בנוגע למיניות בריאה, בעיקר עם נערות ונערים. הרבה פעמים הורים חווים חוסר אונים, מבוכה ותסכול סביב שיח בנושא עם הילדיםות שלהם. וגם למשרד החינוך אין עדיין תכנית מסודרת, כוללת וראויה שמביאה את הנושא אל הכיתה וסדר היום. בקהילה האתיופית, בה התפיסה של מיניות והשיח עליו הוא בגדר פרה קדושה, המצב אף מורכב יותר. 

בתרבות שלנו ממעטים לדבר על נושאים שנוגעים ליחסים מיניים בינו לבינה, ובטח לא על מיניות עם בני/בנות אותו המין. לרוב מיניות, במיוחד כשמדובר בנערות/נשים, זוכה להתעלמות במקרה הטוב ולביוש או הפחדה במקרה הרע. מין לא נתפס כמשהו שנשים יכולות וצריכות להפיק ממנו הנאה ועונג, אלא כאקט פרקטי כדי לעשות ילדים או כדי להביא את הגבר לסיפוק. נערות וגם נשים מפנימות את המסרים האלה. גם מול נערים אין שיח בנושא אבל יש ציפייה סמויה מהם לרצות מין ואפילו להשיג אותו, אבל גם איתם לא מדברים על עקרונות כמו הדדיות או הסכמה. 

לרוב להורים לא היו השפה והידע הנדרשים על מנת לתווך לנו מיניות בריאה ובפרט את ההקשר החברתי הרחב שלה. התיווך הזה נעשה ע”י הטלוויזיה, חברות וחברים, פרסומות ופורנו. עם העלייה בכמות הרשתות החברתיות והזמן שאנחנו מבלות שם אנחנו חוות וחווים הצפה של מידע, חצאי אמיתות, שקרים ומיתוסים בנוגע לסקס. אלו יכולים להוביל לתפיסות וקבלת החלטות הרסנית בנוגע למין או מיניות. 

לא צריך לחכות שמשרד החינוך ישכיל לתת מענה ראוי לנושא בתוך כותלי בית הספר, אנחנו; אמהות, אבות, דודים, דודות, אחים ואחיות בוגרות, יכולות לצאת מתוך המבוכה ולנהל עם הנוער שיח בטוח וכנה על מיניות בריאה. זאת המחויבות שלנו אליהם. ההתעלמות שלנו מכך שהילדות והילדים שלנו מתעניינים וחשופים, כבר מגיל צעיר, לתכנים מיניים עושה יותר נזק מתועלת. הרי אנחנו יודעות איך זה, גם אנחנו היינו נערות ונערים. זה חלק בלתי נפרד מהאנושיות שלנו כך שלכולן.ם מגיע לחוות הנאה, עונג, אינטימיות וביטחון בתוך סיטואציה כ”כ טבעית. עלינו לקחת אחריות ולעשות צעדים אקטיביים לקראתם, ליצור סביבה בטוחה בה הם והן ירגישו בנוח לדבר על מיניות בריאה. 

:אז מאיפה מתחיליםות? הנה כמה טיפים

מחקר! מומלץ לחקור את הנושא בעצמנו לפני שניגשים לשיחה. זה שאנחנו מבוגרים לא אומר שאנחנו יודעים מספיק (כאן ובעוד מקומות ברשת תוכלו למצוא המון מידע שימושי-  מידע אמין על מין: https://www.minamin.org/miniyut-briaa1  דלת פתוחה: https://www.opendoor.org.il/about-us)

מחקר 2! אם קשה לך לנהל שיחה כזאת מ’שום מקום’ אפשר ללמוד את עולם התוכן אותו צורכות הילדותים ולהתחיל משם. לדוגמא: דרך סדרות או דמויות שמעריצות.ים, להתעכב על סצנה או קליפ שנוגעים במיניות ברמה כזאת או אחרת ולשאול את דעתן.ם על זה ומשם להמשיך. 

לזרוק את הבושה לפח! גם אם זה מרגיש קצת לא נוח ומביך בהתחלה, אנחנו המבוגרות המשמעותיות בחייהן ולכן האחריות היא עלינו לתווך להן את עולם המיניות. תתעלו על עצמכןם! 

להקשיב! לשאול ולהתעניין במה שיש לילדותים לומר בנושא, אפשר ללמוד מהןם המון. (לדוגמה: לשאול על היחס למיניות של חברותים מהכיתה או מהשכבה, לפעמים יותר קל בלהתחיל לדבר על אחרים ודרך זה אפשר גם לקבל מושג על איך הילד.ה תופסים מיניות). 

על הצד החיובי- מומלץ לנהל שיח חיובי על מיניות ולא שלילי שמפחיד ויוצר רתיעה מקיום יחסי מין ומיניות. (לדוגמה: להימנע מלהשתיק את הנושא כשהוא עולה בבית באמירות כמו ‘אסור לדבר ככה’, ומנגד לומר אמירות כמו ‘זה דבר טבעי’ שמאירות את הנושא באור חיובי).

עדיין חוששים לדבר איתםן על סקס ומיניות? שוחחו איתם על ערכים ופעולות שחשוב שישימו עליהם דגש בעולם יחסי המין כמו תקשורת, שפת גוף, הדדיות, הקשבה לצד השני ולעצמם ולעולם לא לעשות משהו שהם לא מרגישים איתו שלמיםות או בנוח! כך תיצרו מצב בו הילדות והילדים ירגישו בטוחים לפנות אליכן ולשתף כשיצטרכו.