אף אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים

:שתפו

מאמרים נוספים

שחורות במקורות

*טריגר גזענות* שחורות במקורות הזהות היהודית של שחורותים ממוצא אתיופי נמצאת בפקפוק תמידי. אין זה סוד ששחורים ממוצא אתיופי נדרשים להוכיח את יהדותם בהזדמנויות שונות-

קורס מזורז במדעי החברה

למי מכםן שניזון מחדשות בטלוויזיה בוודאי אין מושג מה גרם להסלמה הביטחונית כמו שמכנים אותה. זה מפתיע, מפחיד וכואב וכולנו מתחילים לדמיין איך הולכים להראות

קולוריזם

בבית משפחת מקונן הייתה המולה רבה. קולות דיבור,צחוק ורעשי צמידים מצטלצלים מילאו את הבית הקטן. במרכז הסלון, על כורסה חומה ישבה  לה שרה מקונן בת

מאת: לאה היילו

ארבע שבועות חלפו מאז הרצח האכזרי של ג’ורג’ פלוייד ע”י שוטר במיניאפוליס וגל המחאות על אלימות משטרתית ברחבי ארה”ב נמשך עד רגעים אלו. בתור קהילה עשינו את החיבור ההגיוני בין הרצח של ג’ורג’ פלוייד למצבנו בארץ ולאופן בו המשטרה פועלת בברוטאליות ואלימות כלפינו. בין כל הפוסטים והציוצים יש קולות ושמות שלא מגיעים אל כולנו וזו סיבה מספיק טובה כדי לשאול מי הא.נשים מאחורי השמות ולמה הקולות הללו לא נשמעים.

.זו גם הזדמנות להקביל תופעות נוספות שיש בקהילה השחורה בארה”ב למה שקורה בקהילה שלנו ולהתייחס לזה כשיעורים שאנחנו צריכיםות ללמוד

יומיים לאחר הרצח של ג’ורג’ פלוייד, גבר שחור נוסף נרצח ע”י המשטרה בעיר טלהסי (Tallahassee). לגבר קראו טוני מאק’דיי, בן 38 היה במותו אך לא שמענו את שמו בהקשר המחאות כמעט בשום מקום. קולות מעטים מדי כאבו את מותו. אתםן בוודאי תוהים למה שמו לא מתנוסס על שלטי מחאה. העובדה שהוא טרנס יכולה להסביר את ההתעלמות מהפשע שבוצע נגדו. השאלה שעולה פה היא- למה בעיני הקהילה השחורה חייו שווים פחות מאלו של ג’ורג’ פלוייד? אולי כי הוא העז לממש את האני האמיתי שלו? 

מקרה נוסף שלא שמענו עליו כמעט במהלך המחאות אירע מספר שבועות (5.5.20) לפני הרצח של ג’ורג’ פלוייד בו נרצחה אישה שחורה וטרנסית בשם נינה פופ במיזורי, ארה”ב, היא הייתה רק בת 28 במותה. למרות שחלף יותר מחודש מאז הרצח, המשטרה עוד לא עצרה אף חשוד. לאחר פניות מהעיתונות ומצד אקטיביסטים נמסר מהמשטרה כי ככל הנראה מדובר ב”פשע שנאה”, כאילו זו עילה שמצדיקה רצח והתעלמות מהמקרה. לי זה מזכיר את ההצדקה של רצח נשים על “כבוד המשפחה” בארץ, כי מדובר באותה התחמקות וטיפוח של מציאות אלימה כלפי נשים שחורות וחומות ע”י הממסד והמשטרה. למשטרה יש אינטרס שאלימות על כל צורותיה תימשך בתוך הקהילות שלנו כי היא מפוררת אותנו מבפנים ומונעת מאיתנו להתאחד, אבל מה האינטרס שלנו בתור קהילה? גם זכרה של נינה פופ כמעט ונעדר משלטי מחאה, האשטגים וכתבות. מעטים מדי הא.נשים שנלחמים כדי שהצדק ייעשה עימה. ושוב, רק בגלל שהעזה להיות היא עצמה. 

כשלושה חודשים לפני המקרה של ג’ורג’ פלוייד (13.3.20) בריאונה טיילור, בת 26 במותה, נרצחה ע”י המשטרה כאשר שני שוטרים פרצו לביתה לפנות בוקר, ללא צו או אזהרה וירו בה למוות בזמן שישנה. רק לאחר הרצח, השוטרים הבינו כי הייתה טעות בזיהוי הבית. במהלך המקרה, בן זוגה של טיילור  חשב כי מדובר בפורצים וירה מספר יריות לשם הגנה עצמית. הוא הואשם בניסיון לרצח בזמן שהשוטרים שרצחו את בריאונה עדיין מסתובבים חופשיים. השוטר שירה בה למוות רק פוטר מעבודתו. שמה של בריאונה הוא השם השני המוזכר ביותר במחאות לאחר שמו של ג’ורג’ פלוייד.   

מחובתנו לשאול מה הסיבה לפער בין תשומת הלב וההתגייסות שכל אחד מהמקרים קיבל. הסיבה לכך היא מדרג חברתי-פנימי ברור לפיו חיים של גבר שווים יותר משל אישה סיסג’נדרית*, וחייה שווים יותר משל אישה טרנסית. המאבק נגד אלימות משטרתית על כל צורותיה הוא מאבק שחיינו כשחוריםות יהיו שווים לאלו של א.נשים לבנים, אבל בו בזמן אנחנו מדרגים את שווי החיים של א.נשים בתוך הקהילה שלנו.

בארץ המצב גרוע עוד יותר וידיעות על נשים טרנסיות שחורות או חומות שנרצחות אפילו לא מגיעות לאתרי החדשות- למרות שזה קורה. לא פעם כשדיברתי עם חברים שחוריםות על ההדרה של הומואים, לסביות או טרנסיות שחורותים מהמאבק ומהקהילה, שמעתי את הטיעונים השחוקים כי ‘צריך לטפל בכל בעיה בנפרד’ או ‘עוד לא הגיע הזמן’ ועוד עשרות תירוצים ללמה עכשיו זה לא הזמן הנכון להתעסק בזה ואני תוהה- מתי יגיע הזמן הנכון? כמה עוד אנשים יצטרכו למות עד שהוא יגיע? 

על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת האחריות ליצור את ‘הזמן הנכון’, כי המציאות לא משתנה מעצמה- אנשים משנים אותה. יש לנו את היכולת לעשות זאת ע”י פעולה פשוטה והיא להעז להשתמש בקול שלנו ולהתנגד באופן אקטיבי לתפיסות שתומכות בדירוג המזיק הזה, להציף את הנושא בשיחות עם חבריםות, לשתף פוסטים שנוגעים לזה ולזכור שלכל אחת ואחד יש את הזכות הבסיסית לממש את האני האמיתי שלו.